שוק אופני ההרים מתאפיין במבול של חידושי טכנולוגיה – שימושיים כמו גם מיותרים. עיצובי מתלים, עדכוני הגאומטריות, שיפורי בולמים וטכנולוגיות צמיגים. מתוך העושר המבלבל הזה נופלים לידינו מדי פעם אופני מבחן שמזכירים איך אופני הרים בעצם אמורים להיות: פשוטים יחסית, עמידים ולא יקרים, ועם זאת רב-גוניים ומתאימים כמעט כל משימה. מעל לכל – הם אמורים לספק הנאה צרופה ברכיבה. האריאל של סרסן הם דוגמה מצוינת לאופניים כאלה.

לפני שאגן על הקביעה המשתפכת הזו, אני חייב כמובן תיאור קצר של העולה החדש ומשפחתו. חברת סאראסן (Saracen, יענו בדואים) מכרה יותר ממיליון זוגות אופניים מאז היווסדה ב-1985. בשנים האחרונות עברה החברה מייצור עצמי לייצור במזרח הרחוק. מעיון במבחר הדגמים הנוכחי, מתקבל הרושם שסאראסן אינה מתאמצת להוביל במרוץ הטכנולוגי, אך מתמחה בעיצובים מוכחים ומתן תמורה גבוהה למחיר. סדרת אופני השיכוך המלא לרכיבת שבילים (All Mountain) נקראת Ariel, ואנו בחנו את רמת הביניים מבין שלוש רמות האבזור.

את אופני סאראסן החלה לייבא לאחרונה חברת בייק-קר. בנוסף לאריאל משווקים בישראל דגמי ה- Mantra – ז"ק המיועד לרכיבה טכנית, וה-Raw – אופני ש"מ ארוכי מהלך בסיסיים.
 
מה קיבלנו

ה-Ariel 2 הם דוגמה מצוינת לכמה גבוה אפשר להגיע עם רגליים על הקרקע, מבלי לרדוף אחר חדשנות לשם חדשנות. השלדה מתהדרת במתלה מסוג 4 זרועות עם חוליית הורסט, אשר הינו אחד המתלים הוותיקים והמוצלחים ביותר. בארה"ב יש לחברת ספשיילייזד פטנט רשום עליו, אך כמו הרבה חברות אירופאיות אחרות, סאראסן פתורה מלחפש דרכים לעקוף פטנט זה כל עוד אינה מייעדת את אופניה לארה"ב. המתלה האחורי המצויד במסבים מסיביים ואטומים, מספק מהלך משתנה בין חמישה לארבעה אינצ'ים, ע"י שינוי נקודת העיגון של הבולם. באריאל 2 משמש הרדיום של מאניטו כבולם אחורי.

לשלדה המיוצרת במזרח שודכו חלקים איכותיים ועמידים, גם אם פשוטים: מזלג ה-Tora שייך לדור החדש של מזלגות השבילים של רוקשוקס, אלה המצוידים ברגליים מעובות בקוטר 32 מ"מ. הוא אמנם הדגם הבסיסי והכבד במשפחה, אבל מצויד בכל מה שבאמת צריך – כיוון עומס קפיץ ע"י לחץ אוויר ושליטה על מהירות ההחזרה.

הגלגלים כבדים למדי, מהסיבות הנכונות – לצירי שימנו פשוטים שודכו חישוקי Sun SOS רחבים וחזקים, אשר המתאימים במיוחד לצמיגים רחבים ורכיבה פוחזת. האריאל נעולים בצמיגי טיוגה Blue dragon בשרניים הנראים רחבים מכפי ה-2.2 אינץ' המוצהרים שלהם.

שיקולי תקציב היוו מן הסתם גורם משמעותי בבחירת המעצורים. ההערכה שלנו ל-HFX  9 של Hayes בינונית למדי. אלא שכאן שודכו המעצורים לרוטורים בגודל 180 מילימטר, במקום ה-160 הסטנדרטיים. הגדלת קוטר הרוטורים היא טריק פשוט ומקובל, אשר משפר משמעותית את עוצמת הבלימה, במחיר משקל נוסף.

מערכת ההנעה בסיסית למדי, אך חפה מניסויים בבני-אדם בדמות קרנק מחברה בלתי ידועה או חיתוכי פינות דומים: הכל כאן מתוצרת שימנו: קראנק Deore חלול, מעבירי LX, וידיות 9 הילוכים סטנדרטיות. בישבנו של הרוכב תומך ה-Rocket V המקובל של WTB, ואילו מלפנים שמחנו לפגוש מוט כידון וכידון מתוצרת FSA, בקוטר מעובה (31.8) המוסיף קשיחות ודיוק להיגוי.

 (שיכוך) מלא במקומות הנכונים

בולם הרדיום האחורי הוא פשוט יחסית, מצויד בפלטפורמה יציבה אך חסר כוונון לסף הפריצה. באופניים בעלי מתלה אחורי יעיל במיוחד מצאנו שסף זה גבוה מדי. כך היה בפרופט של קנונדייל ואף בולט יותר בשיפט של הארו, שם הרגשנו שהבולם נועל את המתלה בעליות טכניות. בסאראסן משודך בולם זה למתלה סופר אקטיבי, מתלה שכנראה היה סובל מרכות מוגזמת ונדנודים ללא תמיכת הפלטפורמה. השידוך הזה מוצלח מאוד, ובמהלך הארוך (5") מתפקד הרדיום מצוין. הוא אמנם מסרס מעט את פעולת המתלה במהמורות קטנות, אך אינו מפריע לתיקול מכשולים אמיתיים, ומבטל לחלוטין כל נענוע תחת דיווש.

כאשר רוכבים עם 5" מאחור, מתקבלת תחושה מאוזנת מאוד בין פעולת המתלה לזו של מזלג ה-Tora בעל 130 המילימטרים. ה-Tora הולך וכובש אצלנו את תואר מזלג התקציב האולטימטיבי. הוא זול יחסית ואינו קל, וזה שעל הסאראסן נטול אפשרויות כיוון איזוטריות. אבל הוא מספק שיכוך מעולה אשר אינו מופרע על ידי הפלטפורמה היציבה האנמית של Rockshox, ואינו מתעוות תחת עומס בזכות הרגליים המעובות.

יעילות הדיווש של האריאל כה טובה עד שלא ממש נדרש להשתמש במהלך המקוצר. בכל-זאת למען המדע, נוסתה גם אפשרות זו. ההסבה קלה מאוד, בעזרת מפתח אלן בודד, ואינה משנה את זוויות השלדה. הופתעתי לגלות שע"מ לייצר שקיעה תחילתית ראויה יש להפחית את לחץ האוויר בכמעט 40 אחוז, וגם אז המתלה היה קשיח מדי בתחילת המהלך. למרות סגירות מהלך מזדמנות שהעידו על לחץ אוויר תקין, הרי שזנב הסאראסן הפסיק להגיב כראוי למהמורות קטנות. אני נוטה לייחס את התופעות הללו לסף הפריצה של מנגנון הפלטפורמה, שביחס המינוף החדש הפך גבוה מדי. רוכבים קלים במיוחד, עלולים אולי להיתקל בבעיה גם במהלך הארוך.

יכול להיות שהמהלך הקצר הקשיח יתאים לרכיבה תחרותית, אבל לא רבים יבחרו להתחרות עם הסאראסן. האריאל מהנים לרכיבת XC, וכיסיתי איתם עשרות קילומטרים של רכיבה מנהלית מהבית אל השטח. אבל הם בפירוש לא אופני XC תחרותיים. תנוחת הישיבה הזקופה אינה יעילה, ומשקל האופניים (15.3 ק"ג כולל חומר ודוושות) מורגש בעליות. גם צמיגי ה-Tioga לא נועדו לשימוש תחרותי. הצמיג האחורי מייצר המון חיכוך, והחלפתו ב-IRC Mibro שיפרה משמעותית את מהירות השיוט של האופניים.

הדבר האמיתי

נחזור ל-5" מאחור, ולעניין שלשמו התכנסנו – סינגלים. בשטח טכני הסאראסן נעורים לחיים, המתלה עושה את עבודה נאמנה בטיפוס בדרכים משובשות, והחגיגה האמיתית מתחילה כשהחרטום מופנה מטה. כיסא הונמך, מספר דיוושים חזקים לצבירת מהירות והנה אנחנו עפים. זווית מוט הכיסא הקיצונית באריאל הולמת מאוד רכיבה טכנית מפני שהנמכת הכיסא גם מסיטה אותו משמעותית לפנים, ומעודדת את הרוכב לתזוזה דומה. כך ממוקם יותר משקל על הצמיג הקדמי, לטובת אחיזה בסיבובים. השיכוך המצוין – מלפנים ומאחור -  הופך רכיבה פרועה לתענוג אמיתי. המתלים תפקדו מצוין והמשולש האחורי נשאר יציב וללא עיוותים גם בסיבובים ונחיתות מדרופים.

חלק מהאופי השובב של האופניים יש לייחס לבחירת גודל השלדה. במידה 18", האריאל מעט קטנים לרוכבים בגובה 180+. השלדה הצפופה מאפשרת טווח תנועה גדול לרוכב ומתגמלת שימוש בשפת גוף. מאידך מוט הכיסא המקורי היה קצר מדי, ונאלצנו להחליפו במוט של Bontrager ארוך במיוחד.

מעצורי ה-Hayes הפתיעו לטובה. הרוטורים הגדולים מספקים תוספת משמעותית של כוח בלימה, וזה כנראה מה שה-HFX היו צריכים. המעצורים היו חזקים וצפויים, ללא נטייה מורגשת להתחממות וללא שום תקלות. גם רכיבי ההינע סיפקו את הסחורה. אמנם העידון והפעולה החלקה של הרכיבים מהרמות הגבוהות יותר חסרים כאן אך בזמן המבחן לא אובחנו בעיות או בלאי בלתי סביר. נשמח לוותר על הפלטה הגדולה אשר נחבטה למוות בשטחים סלעיים לטובת איזה באש-גארד בריא, אבל זו כבר העדפה אישית.

בסעיף הטענות אני נדרש שוב לצמיגים. ה-Tioga מכוונים כנראה לתנאים רטובים משלנו, והתאכזבתי לגלות שהצמיג הקדמי הבשרני אינו מייצר אחיזה מספקת בשבילים מאובקים. בירידות המצב סביר, אבל בסיבובים הוא נוטה לאבד אחיזה בפתאומיות ומוקדם מהצפוי. שימוש בצמיג מתאים יותר (Specialized Adrenaline Pro) עשה פלאים לאחיזת הקרקע בסיבובים.

טענה נוספת שעלתה בשלב מוקדם יחסית, היא על היעדרו של מנגנון שחרור מהיר לתפס מוט הכיסא. המעוות תוקן עוד לפני היציאה הראשונה לשטח, אבל סימני השאלה נותרו: האם סאראסן לא מודעים ליתרונות הנמכת הכיסא בירידות טכניות או שהם פשוט מצפים מהרוכב להחזיק מפתח אלן ב"שלוף"? תשובה חלקית לתעלומה התקבלה בהמשך.

בואו נגזים

מכיוון שהאריאל כה מבריקים ברכיבות הטכניות-לייט, מעניין היה לבחון אותם ברכיבה פרועה יותר ולגלות את מגבלותיהם. אין כמו תיקול דרופים כדי ללמוד על תפקוד מתלי האופניים בתנאים קיצוניים.

תחת עומס גדול ופתאומי, הנובע מהצירוף של דרופים מכובדים ונחיתות לא אלגנטיות, סוגר ה-Tora מהלך בצורה בעייתית: המזלג לא מתקשח מספיק לקראת סוף המהלך ולכן נטרק בחוזקה. חלק מאנרגיית הנחיתה אינו נספג, והגלגל הקדמי נשלח חזרה לאוויר.

המתלה האחורי דווקא מגיב יפה לנחיתה גם אם היא מתבטאת בסגירת מהלך, בהסתייגות אחת חשובה: חוליית הנדנדה מגיעה עד לחבק מוט הכיסא, ובמקרה שלנו שפשפה את מנגנון השחרור המהיר. חשוב להתקין חבק מינימליסטי יחסית, ולוודא שמסלול התנועה של חוליית הנדנדה חופשי ממכשולים (ניתן לביצוע בקלות על ידי פירוק הבולם). מומלץ גם להצמיד את השרוולים של קבל ההילוכים והמעצור האחורי לצינור הכיסא בעזרת אזיקון, כיוון שפעולת המתלה ברכיבה אגרסיבית גורמת להם להיתפס בחבק מוט הכיסא.

עוד רכיב שהתקשה לעמוד בעומס היה דווקא האוזן האחורית. זו התעקמה שוב ושוב (לאחר שיושרה כל פעם מחדש), ואני נוטה לחשוד שלאו דווקא ממכות ישירות אלא מעצם העומס שהמעביר האחורי יוצר בזמן נחיתה.

למרות האמור לעיל, ההנאה שלי מהאריאל לא נפגמה. הצלחתי לתקל איתם בקלות אלמנטים טכניים שהם על גבול היכולת האישית שלי, וההרגשה שלי, שמדובר כאן באופניים יוצאי דופן מבחינת "השלם הוא יתר מסכום חלקיו", רק התחזקה.

 סיכום

קטגוריית הביניים בין רכיבה טכנית לארובית נקראת אצלנו רכיבת שבילים, ובאנגלית זכתה לשם המוצלח יותר - All-Mountain . בעוד שהמושג נתון לפרשנות אישית הרי שלטעמי רוכב AM אמיתי נהנה מהאתגרים של רכיבה טכנית, כמו גם מהקושי שברכיבה מאומצת כנגד חוקי המשיכה. רוכב כזה מצפה לקבל מהאופניים בעיקר דבר אחד – הנאה ילדותית ומשולחת רסן.
הסאראסן אריאל קולעים בדיוק למטרה הזו. הם לא מהירים כמו אופני מרוצים, ובוודאי לא יצלחו לפרירייד קיצוני, אבל הם מטפלים בצורה מהנה בכל מה שבאמצע. עם 2 קילוגרם פחות הם היו עושים זאת אפילו טוב יותר, אבל גם כך: אופניים במחיר בינוני-מינוס, החפים מכל נגיעת אקזוטיקה או יוקרה, אפשרו לנו לרכוב על ואפילו קצת מעבר למעטפת האטרף הרגילה, שיתפו פעולה בשמחה ועמדו  במשימה בכבוד. אותנו זה כמעט הפתיע.

למעשה כל כך אהבנו את האריאל שפנינו ליבואן והצענו לו להשאיר אותם למבחן ארוך טווח. זה הסכים בשמחה, והאריאל יישארו אצלנו למבחן מקיף יותר, שבו נוכל לבדוק איך הם עומדים בסוג הרכיבה שאותו הם מעודדים לאורך זמן, ואיך הם מגיבים לשדרוגים. השימוש האינטנסיבי באופניים גם יספק לנו חוות דעת על מערך השירות של היבואן והמפיצים, ואגב כך נוכל ליהנות מהצעצוע החמוד הזה במשך עוד כמה חודשים.

תודות
תודה למשה מ"אמ פרג" בהוד השרון 09-7407528 על התמיכה במבחן.
תודה לגבי מ"כלנוע" רמה"ש (03-5403111) על מוט הכיסא החלופי.

אהבנו יותר: פעולת מתלים, גאומטרייה, חבילה מאוזנת מאוד.
אהבנו פחות : צמיגים, חבק מוט כיסא.
לקוח אידאלי: רוכב All-Mountain, עם או בלי מגבלה תקציבית.
משקל: 15.3 ק"ג, כולל חומר ודוושות.
מחיר: 8,190 שקל
יבואן: בייק-קר, 09-8654841.